אני יכול להעריך זעקה טובה, אבל אני לא נהנה מזה כשעיני נעשות קמצניות ובוכה רק בגלל שאני רוצה לאכול בצל. בדרך כלל אני לובש זוגמשקפי בטיחות מעבדה זוליםכדי להגן על כדורי הראייה היקרים שלי, אבל יש יותר מדרך אחת לאלף בצל. בצל קופץ במקפיא יכול להפחית את התנודתיות של סינ-פרופניאלי-תחמוצת (התרכובת האחראית לדמעות שלך), אך כמה זמן הם צריכים להירגע כדי שהמהלך הזה יהיה יעיל? חמש דקות? 15? חצי שעה שלם?
ראיתי דיווחים מנוגדים על הזמן הנדרש לקור להיות יעיל, אז קניתי שקית של בצל לבן קטן, הכנסתי אותם למקפיא, הוצאתי אותם בפרקי זמן של חמש דקות וקצצתי אותם כדי לראות אם הסינכרון חמצן פרופנוטי-תחמוצת הוחלף. כדי להבטיח שהמבחן היה הוגן, השתמשתי באותה סכין כל הזמן, אוורר את אזור החיתוך על ידי הפעלת מכסה המנוע שלי בין הבצל, ודאגתי שעיני יחזרו למצבם הרגיל והלא מעודן לפני שתפס את הבא. ניגבתי גם את קרש החיתוך ואת הסכין שלי עם מטלית רטובה כך שלא היה מיץ בצל מתמשך מהאליום הקודם.
הבצלים שנקצו בחמש, 10 ו -15 דקות נעצרו באותה מידה כמו בצל טמפרטורת החדר, אבל אחרי 20 דקות הצלחתי לעבור עד סוף תהליך החיתוך לפני שהתחלתי להרגיש משהו (העיניים שלי התחלתי להיות מעט קמצני בזמן שהעברתי אותו למכולה). עם זאת, אחרי 25 הצלחתי לקצוץ ולאחסן את כל הבצל מבלי לעקוץ כלשהו.
ברור שלא כל הבצלים זהים, וכמות הסינ-פרופנו-שטח-תחמוצת-תחמוצת תשתנה בהתאם לגודל הבצל שלך, בצבע ובתנאי הגידול האקראיים מחוץ לשליטתך. בצל צהוב (וזה מה שהשתמשתי בזה) הם בדרך כלל הפוגעניים ביותר, מבחינה דמעה, אבל הייתה לי וואלה וואלה מתוקה נותנת לי צער, והאלוט תמיד נראה כועס במיוחד, אבל 20-25 דקות צריכות להיות מספיקות כדי להפחית את התנודתיות ברוב האליומים האגרסיביים הללו. אם אתה קוצץ יותר מאחד, הוציא אותם מהמקפיא אחד בכל פעם כך שלסינ-פרופניאלי-תחמוצת אין סיכוי להתחמם כשאתה קוצץ.