לפני שנתיים בנינו יעקב (אז בן 3) ואני יחד את המחשב הראשון שלו. התקנתי עליו דביאן, אבל אף פעם לא שמתי GUI על הדבר. זה שורת הפקודה, והוא סיפק הרבה הנאה לסירוגין במהלך השנים האחרונות. מבטי ההלם שאני מקבל מאנשים כשאני מסביר, כאילו זה טבעי לחלוטין, שהילד שלי הצליח להיכנס לבד למעטפת לינוקס מגיל 3, הם משעשעים ומדהימים. במיוחד בהתחשב בעובדה שזה ממש לא כל כך קשה. במקום ללמוד איך להפעיל אקסבוקס, הוא למד איך להפעיל bash. אני אוהב את זה.
בזמן האחרון יעקב (כיום בן 5) לא מבלה איתו הרבה. הוא לא ממש בשלב שבו הוא רוצה לדחוף את הגבולות שלו יותר מדי, אני חושב, אבל עם זאת גם משתעמם מהמוכר. אז חשבתי שהגיע הזמן להציג GUI בצורה מוגבלת, אולי לתת לו להוריד תמונות ווידאו ממצלמת הצעצוע שלו Vtech (המצלמת תמונות וסרטוני וידאו אמיתיים ברזולוציה נמוכה שניתן להוריד באמצעות קישור USB1). הוא מכיר את הרעיון, לפחות במידת מה, לאחר שראה ממשקי GUI במחשב של Terah (Gnome 2) ושלי (xfce4 + xmonad).
אז אתמול בלילה, אוליבר (בן שנתיים) ואני ירדנו למרתף במסע איתור עכברים. בטח, היה לי שם עכבר PS/2 ישן שהיה עובד מצוין. שני הבנים עזרו לשרשר אותו דרך השולחן בחדר המשחקים שלנו, והתרגשו מאוד לראות את האור האדום מתחתיו כשהמחשב נדלק. בקושי מסוגל להכיל את ההתרגשות, באמת. קצת כמו שאני זוכר כשקיבלתי את העכבר הראשון שלי (בגיל קצת יותר מבוגר, אני מניח).
עזרתי לו להיכנס כשורש בפעם הראשונה. (ג'ייקוב הקליד "שורש", ואני הקלדתי את הסיסמה, וסיפקתי את ההסבר למה אנחנו אומרים למחשב שאנחנו "שורש".) ג'ייקוב ואוליבר החליפו קטעי הקלדה של כמה שורות פקודה apt-get. ואז בזמן שחיכינו להורדת התוכנה, הייתי צריך לענות על שאלות חוזרות של "כמה מהר העכבר יעבוד?" ו"מה זאת אומרת 'להתקין'?"
לבסוף זה היה שם, ואמרתי לג'ייקוב להקליד startx. בכוונה לא התקנתי מנהל תצוגה; עוד על כך בהמשך. הוא לחץ על אנטר, המסך התרוקן למשך כ-5 שניות, ואז הופיע X. "נרגשים" לא יכול להתחיל לתאר איך הם פעלו. הם שיחקו בתורות עם העכבר. הם אהבו איך סמל פח האשפה (התחלתי עם XFCE) הראה את האשפה בפח האשפה.
אבל הם רק לומדים את העכבר, ויש הרבה ב-GUI טיפוסי שאינו ידידותי למישהו שעדיין לא בקיא בעכבר. כפתורי הסגירה קטנים בצורה מאכזבת, דברים יכולים להיגרר בקלות רבה מדי אל הפאנל והתפריטים ומחוצה להם. כשישבתי לחשוב על זה, עיצוב ה-GUI הטיפוסי לא מציג ממשק טוב במיוחד של "זה תמיד עובד אותו דבר" שיהיה טוב לילד.
ואז עלה בדעתי: ה-GUI המושלם לילד יהיה פשוט xmonad (מנהל חלונות ריצוף שניתן לשלוט בו כמעט לחלוטין באמצעות מקלדת ואין לו צורך בתנועות עכבר ברוב המקרים.) אין סביבת שולחן עבודה, אין מנהל קבצים ב- חלון השורש. פשוט מנהל חלונות בדרך ה-X הקלאסית. כַּמוּבָן!
אז אחרי שהבנים היו במיטה, התקנתי את xmonad. נתתי לחשבון של ג'ייקוב .xsession פשוט שמתחיל טרמינל ו-xmonad.
היום הודיע לי יעקב שהוא רוצה שהמחשב שלו יראה "בדיוק כמו שלך". משחק ישר לידיים שלי, זה היה! אבל כשהוא הקליד בהתרגשות startx, הוא אמר שזה לא בדיוק כמו שלי. אה אה. מסתבר שהוא רצה את אותו טפט כמו שהמחשב שלי משתמש בו. וואו. מצאנו את זה, הבנתי ש-xli(1) טוען את זה בחלון השורש, ולכן הוספתי שורה שלישית ל-.xsession. עוד תענוג נפתח!
ג'ייקוב שלט ביסודות של xmonad ממש מהר. Alt-Shift-C כדי לסגור חלון. Alt-Shift-Q כדי לצאת בחזרה ל"מסך שחור גדול". Alt-Shift-Enter כדי לקבל חלון מסוף.
השקנו את thunar (מנהל הקבצים של XFCE) וחיברנו את המצלמה שלו. היה לו מאוד כיף להסתכל על תמונות וסרטונים ממנו. אבל אז הורדתי את השיא האמיתי של היום עבורו: הצעתי להתקין לו Tuxpaint. זו כנראה התוכנית האהובה עליו בכל הזמנים.
הוא התבונן בקוצר רוח ב-apt-get סופר לאחור 1.30 שניות עבור tuxpaint והספריות שלו. אחר כך השקנו אותו, והוא רצה לדלג על ארוחת הערב כדי שיוכל להמשיך לשחק ב-Tuxpaint ב"מחשב משלי!"
התלבטתי איך להציג GUI כבר הרבה זמן. לא נעלם מתשומת ליבי שילדים שהשתמשו ב-Commodores או TRS-80s או DOS ידעו הרבה יותר על איך המחשבים שלהם עובדים, בממוצע, מאשר אלה בני אותו גיל המשתמשים ב-Windows או MacOS. לא רציתי שהבנים שלנו ידלגו על שלב שלם של למידה איך הטכנולוגיה שלהם עובדת. אני מרוצה מהפתרון הזה; הם עדיין מריצים פקודות כדי להפעיל דברים, ובכל זאת יכולים לשחק עם יותר מתוכנות מבוססות טקסט.
לפני השינה, יעקב שאל אותי ברצינות רבה:
"אבא, איך אני מתחיל שוב לטוקספייינט?"
"קודם כל אתה נכנס ומקליד startx. לאחר מכן אתה יכול להשתמש בעכבר."
יעקב מהנהן, מבט מהורהר על פניו...
"אז," אני ממשיך, "אתה מקליד tuxpaint בטרמינל, וזה מגיע מיד."
ג'ייקוב הנהן ברצינות רבה בפעם השנייה, כאילו הוא מעביר את המידע החשוב הזה לזיכרון לטווח ארוך. ואז נתן מחיאת כפיים נרגשת אחת, צעק "נהדר!", ויצא לדרך.
הכרתי את ילדי בן ה-5 והשנתיים עם startx ו-xmondad. הם מרוצים!| יומן השינויים
ג'ון גורזן הוא מתכנת, מנהל מערכת, מפתח דביאן ואבא מקנזס. הוא כותב על כל הדברים האלה על שלובלוג.
תמונה רמיקס מshooarts(שטרסטוק).
רוצה לראות את העבודה שלך על Lifehacker? אֶלֶקטרוֹנִיטסה.
