ילדים לא תמיד חייבים לשתף

הילד שלי בן השנתיים התחיל לבכות דקות אחרי שהבן הבכור שלי פתח את מתנות יום ההולדת שלו. הוא רצה לשחק עם הצעצועים החדשים ביותר של אחיו ברגע שהם יצאו מהקופסאות שלהם, אבל אחיו סירב בתוקף לבקשותיו. ולמרות שהתאכזבתי מכך שהילד הבכור שלי לא רצה לשתף, לא יכולתי להאשים אותו גם. לא יכול להיות דבר מעצבן יותר לילד מאשר להיאלץ למסור את הצעצועים שלך למישהו דקות ספורות לאחר קבלתם.

עם זאת, אי שיתוף עם חבר או בן משפחה נוגד את כל מה שלמדתי בילדותי. אם מישהו שהכרתי רוצה להשתמש במשהו שאני משתמש בו, הבנתי שאני צריך לתת לו תור בלי שאלה. כשראיתי את התרחיש הזה מתרחש בין הילדים שלי, שאלתי את עצמי, "האם ילדים תמיד חייבים לשתף?"

לקחתי את השאלה הזו לפסיכולוגית הורות, סופרת רבי מכר ואם לארבעה, ד"ר הת'ר ויטנברג.היא הסבירה את זה במקוםמאלץילדים לחלוק, ההורים צריכיםלְלַמֵדההתנהגות לאורך זמן. אבל היא מודה שעבור הורים רבים, זה יכול להיות קל יותר לומר מאשר לעשות.

"זה למעשה קשה יותר מאימון בסיר כי זה לכל החיים", היא אומרת. "שיתוף הוא אחת מההתנהגויות האנושיות המורכבות ביותר, ואנשים רבים אף פעם לא מבינים את זה."

גידול צעירים שמתחשבים ברווחתם של אחרים היא אחת הסיבות שוויטנברג מאמין בללמד ילדים לשתף. היא הציעה כמה עצות כיצד הורים יכולים ליישם את התרגול.

שיתוף נופל תחת המטרייה של הכישורים החברתיים-רגשיים החיוניים שילדים צריכים ללמוד כדי לעזור לנהל את רגשותיהם, לחוש חמלה כלפי אחרים וליצור ולשמור חברים. ולמרות ששיתוף עוזר לקדם התנהגות אמפתית אצל ילדים, ויטנברג אומר שזה מתנגש מדי פעם עם הצורך של ילד להגן על הגבולות שלו. זוהי מיומנות שהורים הזניחו במשך מאות שנים מכיוון שהיא יכולה ללמד ילדים בגיל צעיר, במיוחד בנות, שחשוב לרצות אחרים.

"אי אפשר באמת 'להכריח' מישהו 'להיות נחמד' או לדאוג או להזדהות", היא מסבירה. "אתה יכול להכריח אותם לוותר על הגבולות שלהם ולהתעקש שהם ישתפו, גם אם זה מרגיש להם ממש לא בסדר. אבל זה מלמד את הלקח הלא נכון, לא?"

מכיוון שילדים עדיין מתפתחים ולומדים כיצד להתמודד עם עצמם מבחינה חברתית, אילוץ אותם להפגין מיומנות מתקדמת כמו שיתוף מכניס אותם למצב אבוד. סביר להניח שזה יוביל להתקפי זעם ודמעות, ואומר להם לשתף רק יחמיר את המצב.

"במקום זאת, לאמן ולעודד זה לצד זה כשהם נמצאים במצבי שיתוף פוטנציאליים במגרש המשחקים או במסיבת יום הולדת", אומר ויטנברג.

איך ההורים יכולים "ללמד" שיתוף?

ויטנברג מדגיש שכאשר מלמדים ילדים איך לשתף, ההורים צריכים לדעת שזו לא מיומנות שנלמדת במהלך סוף שבוע כמו אימון בסיר. הורים יצטרכו להפגין סבלנות, עידוד, חזרה -ולהיות מוכנים להדגים זאת בעצמםאם הם רוצים שילדיהם יידעו כמה חשוב להם ללמוד את ההתנהגות האמפתית הזו.

"זו התנהגות חברתית-רגשית מאתגרת להפליא שדורשת כמה מעברים התפתחותיים, והרבה ניסויים, טעויות, טונות של עידוד ודוגמנות טובה מההורים", היא אומרת.

ובמצב שלי שבו אני מלמד את שני הבנים שלי איך לחלוק, ויטנברג אומר שזה יכול להיות מעייף יותר ללמד אחים כי הם מצילים את המיטב שלהםוההתנהגות הגרועה ביותר אחד לשני. בנוסף, הורים נוטים לאבד בקלות רבה יותר את סבלנותם במצבים אלו מכיוון שאנו רוצים שהילדים שלנו יסתדרו אחד עם השני.

היא מדגישה את הצורך של ההורים להיות בחזית עם ילדיהם ולהכיר כמה קשה להם לשתף. אבל במקביל, תן להם לדעת כמה חשוב שהם ילמדו איך לעשות את זה. כמו כן, תנו דוגמה והדגימו את ההתנהגות שאתם רוצים לראות מהילדים שלכם מולם. הורים יכולים גם להגדיר מפגש שיתוף תרגול שאתה יכול לפקח ולהדריך.

"תקרא 'שיתוף בטבע' כשאתה רואה את זה", היא מוסיפה. "זה לא חייב להיות משהו משמעותי - רק הודאה שקטה אך כנה: 'היי, ראיתי שאתה חולק את התור שלך עם אחיך. אני יודע שזה בטח היה קשה. אבל אתה הולך להיות ילד גדול, ואני רואה שאכפת לך מאחיך. עבודה מדהימה'".