במהדורה האחרונה שלנו של "Hack or Wack", אנחנו מסתכלים על הציוץ הוויראלי הזה של יליד סנט לואיס:
הציוץ הזה אינו זמין כרגע. ייתכן שהוא נטען או הוסר.
בציוץ, קראוטמן טוען שהוא הציג לעמיתיו לעבודה את "St. לואי סוד" של הזמנת בייגלים פרוסים לתוכםחתכים כמו כיכר לחם.
טוֹב. אולי כדאישָׁהוּתסוד.
אם אתם בצד של כל מה שטוב ונכון, תשימו לב ששיטה זו מביאה לפרוסות רבות בגודל לא סדיר, מבטלת כמעט לחלוטין את המשיכה של הקרום החיצוני הלעוס של הבייגל, ומביאה לקרוסטיני קטנים ועצובים שאפשר להכין מִתוֹךכֹּלמוצר דמוי לחם.
בינתיים, ה"פריצה" הזו שעזוב אלוקים נקרע - או שאני צריך לומרפָּרוּס-המשרד שלנו בנפרד. כמה חברים (שגויים) בצוות Lifehacker הציעו שהרעיון הזה הואלֹאנוף גיהנום מסויט, ומציין שהדבר מאפשר מנות קטנות יותר, קלות לצריכה, שיצלחו במהירות וניתנות יותר לחלוקה.
אבל אחרים ציינו שמנות קטנות יותר עלולות לגרום לצריכת יתר. אולי תאכלו 12 בייגל/קרוסטיני/זוועות לפני שתבינו שזה שווה ערך לשני בייגל מלאים. (לדעתו הצנועה של הכותב הזה, אני לא יודע איך מישהו יכול היה להפיל אפילו אחד מאלה מבלי שהגוף שלו ידחה את זה על עיקרון מוחלט.)
אין ספק שזהו הבייגל הגרוע ביותר מאז של סינתיה ניקסוןשערוריית לוקס-על-קינמון-צימוקים-בייגל, (שאני די בטוח שעלה לה בבחירות).
כדאי גם לציין שהבייגלס העצובים בתמונה הם מאתלחם פנרה, שמוסיפים עוד שמץ של אירוניה מצער לסיפור הזה: הבעלים המיליארדרים של פנרה (כמו גם איינשטיין בייגלס וקריספי קרמה) הגיעו לאחרונה לחדשות כשהם פנו אל החברהעבר נאצי.
כמובן, לאף דת או קבוצת אנשים אין את המעדן הזה, ואנשים יכולים לעשות עם המאפים שלהם כרצונם. אבל בתור ניו יורקי שלמד בבית ספר תיכון עם זמן חטיפים יומי של אמצע הבוקר שנקרא "הפסקת בייגל", אני מוצא את המושג הזה פוגעני. העובדה שהוא מבטל את כל המרקם שהופך את הבייגל למושך היא פוגענית. העובדה שזה מגיע מסנט לואיס היא פוגענית. העובדה שהם הזמינו בייגלים מפאנרה היא פוגענית. העובדה שהאדם בפאנרה אמר "אתה רוצה שנכניס בייגל לפרוסת הלחם? אוקיי דוקי!" הוא פוגעני. זה שווה ערך לכדור גבינת שמנת טמפ טי שנזרקה לך בפנים, קרם ביצים שנשפך על הראש ופסטרמה לוהטת שנשפכה על כל הלינוליאום.
זה, חברים שלי, מטורף.