קרדיט: teatian - Shutterstock
מרווה היא ה-MVP הצמחי של חג ההודיה. זה עצי, אדמתי, אורבני וקצת פאנקי, וההודו והרוטב שלך פשוט לא יהיו אותו טעם בלעדיו. מרווה ניתן לקנות בכמה צורות שונות. ניתן לרכוש עלים שלמים וטריים (שהםנהדר לטיגון), אבקה טחונה מיובשת, או חתיכות אווריריות של מרווה משופשפת. אתה יכול למצוא את שני האחרונים ממש ליד זה במעבר התבלינים, ולמרות שאתה יכול להשתמש באחד מהם עבור הארוחה הגדולה, יש לנצל אותם בדרכים מעט שונות.
שתי הגרסאות של עשב זה הן פחות או יותר בדיוק מה שהן נשמעות כמו. מרווה טחונה עשויה מעלים שיובשו ונטחנו לאבקה דקה, גבעולים והכל; מרווה משופשפת עשויה על ידי שפשוף העלים היבשים (ללא גבעולים) יחד לחתיכות קטנות אווריריות. הטחינה מפרקת את העלים בצורה מלאה יותר, וכתוצאה מכך תוצר בעל טעם עז יותר ומעט יותר עפיצות, חריף ומר, עם תווים של נענע והדרים וטעם אדמתי בולט יותר. מרווה משופשפת מעט עדינה יותר, עם מתיקות אורן, קורטוב של אדמתיות וכמעט ללא מרירות.
ובכל זאת, שניהם מרווה, ואף אחד מהם לא יטעם לא במקום באף אחת ממנות חג ההודיה הסטנדרטיות. בשל האופי הרך שלה, מרווה משופשפת תופסת פי שניים יותר מקום מהמקבילה הטחונה, כך שתצטרכו כמות כפולה כדי לקבל את אותה תוצאה. לעומת זאת, אם המתכון שלך דורש מרווה משופשפת, אבל כל מה שיש לך הוא טחון, פשוט השתמש במחצית מהכמות הנדרשת במתכון.
הבחירה בין השניים מסתכמת בהעדפה אישית. אם מתכון דורש הרבה מרווה, אני אוהב להשתמש בשפשוף, שכן הטעמים המרים והעפיצים יותר בעשב הופכים בולטים יותר בכמויות גדולות, ויכולים להיקרא קצת יותר מדי מנטה עבורי. אבל אם המתכון שאני משתמש בו דורש רק כמות קטנה של מרווה, אני בדרך כלל אלך עם החומר הטחון, בשביל אגרוף קטן אך חזק של טעם מרווה. למילוי והלבשה אני מעדיפה משופשף, כי פחות סביר שהוא ישלוט במנה ויסתיר טעמים אחרים.
אבל שוב, שתיהן צורות תקפות לחלוטין של מרווה לשימוש, אז תטעמו את שתיהן ותלכו עם מה שהלשון שלכם אומרת לכם. רק הקפד להכפיל את החומר הרך אם אתה מעדיף את החומר האבקתי, אחרת הלשון שלך עלולה לא לומר לך הרבה בכלל.
קלייר תחתית
קלייר היא עורכת המזון הבכירה של Lifehacker. יש לה תואר ראשון בכימיה, עשור של ניסיון בעיתונאות אוכל ואהבה עמוקה למיונז ול-MSG.