קרדיט: אמזון פריים / יוטיוב
האם אופרת הרוק על סף קאמבק? הטריילר זה עתה ירד עבור אנט, פנטזיה רומנטית (לדעתי?) בכיכובם של מריון קוטילארד ואדם דרייבר ומגיעה ל-Prime Video החודש, והיא נותנת לנו את התירוץ לבקר מחדש בכמה ממחזות זמר הסרטים האהובים עלינו.
תראה, אנחנו אוהבים את כל סוגי מחזות הזמר כאן, אז אל תחפש שום גוון בהצעה שלא כל מחזות זמר הסרט עשויים אותו הדבר, ושחלקם הולכים רחוק יותר (הרבה יותר רחוק) מאחרים כדי להתריס נגד הציפיות שיש לנו של הז'אנר. חלקם מכופפים את הרעיונות שלנו לגבי מה יכול להיות מחזמר עד שהם כמעט נצמדים, בעוד שאחרים מנגנים לחלוטין לפי הכללים שלהם.
אף אחד מהסרטים האלה לא פשוט מוזר בשביל המוזר. למרות שאולי לא כולם מתאימים לכל טעם, כל אחד מהם ראוי לצפייה בזכות עצמו. חלקם נמנים עם מחזות הזמר הטובים ביותר בתקופתם, או אפילו בתולדות הקולנוע. אחרים הם ניסויים מרתקים שמכוונים לשמש. (סרטים אמריקאים מיוצגים כאן קצת יתר על המידה, אבל זה קשור לזמינות כמו לכל דבר אחר.)
ז'נט: ילדותה של ז'ואן ד'ארק (2017)
אמונה דתית היא בקושי נושא זר לז'אנר הקולנועי המוזיקלי, אבל אנחנו נוטים לחשוב על ההפקות המאוד משוכללות בסביבות שנות ה-60 וה-70; כְּלוֹמַר,ישוע המשיח סופרסטארולחש אלוהים.הסיפור הזה, במקום זאת, מופשט כמעט לחלוטין: שחקנים לא מקצועיים לוקחים תפקידי מפתח, והתפאורה מוגבלת כמעט לחלוטין לנופים עקרים.
הקריירה של הבמאי ברונו דומונט מלאה בבחירות מוזרות, לעתים קרובות מביכות (אם אתה חושבזֶההסרט מוזר, בדוק את 2016 שלוסלאק ביי) שאיכשהו, ברגעים, נראה בהשראת מסתורין. אני חושב שזו העדשה שדרכה אנחנו אמורים לפרש את הפרשנות של הסרט הזה לג'ואן ד'ארק דופקת ראש: חייה אולי היו נראים מוזרים ומבלבלים לעצמה ולסובבים אותה כמו שהסרט נראה לנו לעתים קרובות. סרט המשך מ-2019 הדביק את ג'ואן קצת יותר מבוגרת, אבל דילג על המוזיקה לחלוטין ואולי לא במקרה, התקבל הרבה פחות טוב.
איפה להזרים:טובי (או השכרה בשירותים אחרים)
הדוויג והאינץ' הזועם (2001)
מבוסס על המחזמר הבימתי משנת 1998 של כוכב הסרט ובמאי הסרט, ג'ון קמרון מיטשל,הדוויגהיה פורץ דרך כשיצא ב-2001, ולמרות שזה מעט מאכזבעוֹדמרגיש שהקדים את זמנו, זו בקושי אשמת הסרט. מיטשל מגלמת את הג'נדרקווירית הדוויג רובינסון, נער מזרח גרמני שממציא את עצמה מחדש באמריקה כדיוות רוק מהממת וזוהרת בעזרת מוזיקה בהשראת הרוק האנדרוגיני, דמוי דיוויד בואי, של שנות ה-70 - וזה באמת עושה רוק. מלבד מעלותיו של הסרט (שיש הרבה מהם), אין פסקול טוב יותר בשום מקום ברשימה הזו.
איפה להזרים:ערוץ קריטריון
פנטום גן העדן (1974)
בריאן דה פלמה עשה מחזמר? הקדים את פריצת הדרך האמיתית של הבמאי עםקארי,דִמיוֹנִיגם לנצח את שניהםטומיותמונת האימה של רוקי לְהַצִיגלמסך הגדול בשנה, וכך היה לשחק במגרש עם מעט מאוד חוקים. זה מרגיש במובנים רבים כמו חוברת קומיקס מתעוררת לחיים, והמקצבים המופרעים של הסרט נוטים להשאיר אותך בלי שום תחושה של מה שיבוא אחר כך. זה יכול להיות צורם, אבל קשה לנצח את הכישרון הכרוך במוזרות הזו: דה פלמה שכר את כוכב העל משנות ה-70 פול וויליאמס כדי להלחין את המוזיקה ולככב, ואפילו הצליח לגייס את רוד סרלינג לעשות קצת (מה עוד?) עבודת קריינות.
איפה להזרים:סרטון פריים
רקדן בחושך (2000)
ביליתי את החלק הטוב ביותר של שני עשורים בניסיון לבנות את החוזק הרגשי לצפות בסרט הבכורה של ביורק (כפי שביים לארס פון טרייר, לא פחות). תוך שהוא מתעלם מערכי ההפקה המסורתיים והמפוארים של מחזות זמר לטובת האסתטיקה המופשטת הידועה לשמצה של פון טרייר, הסרט מצליח בכל זאת להיות יפהפה. בעדכון שלו למלודרמה הוליוודית הישנה, זו גם חוויה מרגשת להפליא (שזה גם אומר: סוחטת רגשית). ביורק ו-פון טרייר הם שניים מהאמנים האידיוסינקרטיים ביותר בתחומם, אז זה לא הולך להתאים לכל טעם, אבל זו חוויה בלתי נשכחת.
(לא פחות בלתי נשכחת היא שמלת הברבור שזכתה להערות רבות שלבשה ביורק לאוסקר כדי לבצע את השיר המועמד של הסרט.)
איפה להזרים:השכרה דיגיטלית
המטריות של שרבורג (1964)
תודה לאל על השיקום האינטנסיבי שעברו מטריות בשנות ה-90: מלאי הסרטים וההדפסים המקוריים דעכו בצורה דרסטית - בלתי נתפס עבור קלאסיקה שעושה שימוש כה מדהים בצבע. סיפור האהבה המר-מתוק (מאוד) בכיכובם של קתרין דנב ונינו קסטלנואובו כמעט מתאים כאופרה בכך שהדיאלוג מושר כולו, מגובה בציטוט מלא של מייקל לגראן. מסיבה זו הסרט עומד בנפרד, חסר כל שיר בודד שניתן לזהות, במקום זאת עובד כחוויה מלאה.
איפה להזרים:HBO Max, ערוץ קריטריון
אחד שר, השני לא (1977)
אחד מהאורים המובילים של הגל החדש הצרפתי, סגנונה המסחרי של אגנס ורדה כרוך ביצירת תחושה של ריאליזם דוקומנטרי בסרטיה - גישה שנראית לא מתיישבת עם המוסכמות של המחזמר הקולנועי.האחד שר, השני לא, מצליחה לגלגל את המעגל הזה, עם זאת, על ידי בניית הרגעים המוזיקליים הרבים לסיפורם של שני חברים... אחד מהם שר (באופן טבעי). זה מתחיל בניסיון מצד אישה צעירה למצוא את הכסף להפלה, ועוקב אחריה ואחרי חברתה מבית הספר בדרכים שונות ובמשך עשרות שנים בתנועת הנשים, כאשר ורדה משלבת חלק גדול מחוויות החיים שלה. אקטיביזם לתוך הסיפור.
ורדה, אגב, הייתה אחראית לשחזור סרטו של בעלה המנוח (אז),המטריות של שרבורג. אז, במובן הזה, יש לה שני סרטים ברשימה.
איפה להזרים:ערוץ קריטריון
התפוח (1980)
סוזן סונטג תיארה את המחנה כמשהו כמו רצינות כושלת, ואם זה המקרה, אז זה נחשב למחנה קלאסי פר אקסלנס. ביים אותו מנחם גולן, מפיק/במאי מאחורי קלאסיקות משנות ה-80 כמומאסטרים של היקום,כוח דלתא,Over the Top, וסופרמן הרביעי: החיפוש אחר השלום. זה לא סרט גדול, זאת הנקודה שלי. המוזיקה קליטה רק באופן ספורדי ולפעמים בקושי ניתנת להאזנה, בעוד שהעלילה (על אנלוגים של אדם וחוה עושים מציאה פאוסטית לזכייה בתחרות שירים עולמית) כמעט חסרת היגיון. עם זאת, אין שום היגיון שמישהו מעורב הבין שזה לא יהיה חדשישוע המשיח סופרסטאר, או לפחות ארוקי אימה, וזה הופך אותו לצפייה מרתקת (ולפעמים מצחיקה בלי כוונה).
איפה להזרים:Prime Video, Sling TV
The Lure (2015)
הבמאית הפולנית אגניישקה סמוצ'ינסקה מעדכנת את "בת הים הקטנה" של הנס כריסטיאן אנדרסון, אבל בהחלט לא עם דיסני בראש. למעשה, הוא נשען אל האלמנטים הנוראיים יותר של המקור. בוורשה מוארת הניאון של שנות השמונים, שתי בנות ים מצטרפות לעולם האנושי ומבלות במועדון לילה שבו שירי הצפירה שלהן הופכים אותן למצרכים חמים באופן בלתי צפוי...לפני שאחת מהן מתעללת בבן אדם ומסכנת את מערכת היחסים ביניהן. עם פסקול סינת'י, נאמברים מוזיקליים פרועים וכמה רציחות (בכל זאת בתולת ים חייבת לאכול), מדובר בסיפור דגים צבעוני ומלא המצאה.
איפה להזרים:ערוץ קריטריון
אנה והאפוקליפסה (2017)
נותן לז'אנר הזומבים קצת ממהשון המתיםנתן את זה...אבל בחג המולד. ועם תיכוניסטים ומספרים מוזיקליים. זה נורא כיף, וחכם באופן מפתיע וחיובי למין במקומות, כמו גם שיש את כל מה שתרצו בסרט זומבים מדמם אבל לא מוגזם. זה אולי נשמע כמו שבחים קלושים לומר שזהו הסרט המוזיקלי הזומבים הטוב ביותר שיש, בהתחשב בשדה הצר, אבל הוא מנצח את המירוץ הזה במפולת.
איפה להזרים:טלוויזיה פלוטו (או השכרה דיגיטלית)
טומי (1975)
טומיהתחיל את החיים כאלבום קונספט רוק, ובמילייה צר מאוד, הנחת היסוד הגיונית לחלוטין: חייו של הילד "חירש, אילם ועיוור" (עםכָּזֶהפרק כף יד גמיש!), בהשראת החוויות של פיט טאונסנד עם גורו היוגה Meher Baba. זה היה, אחרי הכל, שנות ה-60, וזה בדיוק מסוג הדברים שעשית. עם זאת, לאחר שנבנה לסיפור תקין ותורגם למסך, אי אפשר שלא להתמודד עם המוזרות המהותית של הסיפור של אשף פינבול בלתי סביר שהופך למנהיג רוחני. יהיו ההצלחות או הכישלונות שלו כסרט אשר יהיו, זהו ניצחון פופ ארט, עם צוות שחקנים מרשים הכולל הופעות לא רק של The Who, אלא של אן-מרגרט, אוליבר ריד, אלטון ג'ון, טינה טרנר וג'ק ניקולסון.
איפה להזרים:השכרה דיגיטלית
פופאי (1980)
פופאינראה שהוא מוכן להערכה מחדש ביקורתית ומסחרית כבר די הרבה זמן, כך שלא ברור אם זמנו של הסרט יגיע אי פעם. ובכל זאת, קל לראות מדוע זה לא הלך טוב בהתחלה: הרגישויות המבריקות של רוברט אלטמן לא נשמעות בשום צורה מתאימה לחומר, ולמרות שלעולם לא ברור שכן, עדיין יש קצת קסם באלכימיה. פופאי אף פעם לא מתיישב עם הטון, אבל יש רגעים של סלפסטיק מוצק וקצת קסם אמיתי ברגע שזה מתחיל. בנוסף, רובין וויליאמס הוא פופאי טוב מאוד, ושלי דובאל ללא רבב (כרגיל) בתור אוליב אויל.
איפה להזרים:סרטון פריים, Hulu
Billy the Kid and the Green Baize Vampire (1987)
אני לא בטוח למי הסרט הזה נועד: זה מחזמר (באופן טבעי) המבוסס על יריבות סנוקר מפורסמת (ובכן, ככל שהדברים האלה הולכים). אבל עם ערפדים בנוף גיהנום מינימליסטי. אם אתה לא לגמרי בטוח מה זה סנוקר, אל תדאג... בסוף הסרט, שנבנה לשיא מרגש, תזכיר לנו ש"הגן עדן מכוסה בירוק ירוק!" למרות שזה משכנע באופן מוזר, זה אולי לא בידור מרגש לגמרי - אבל הוא כל כך לא מסחרי בצורה מבריקה שהסרט מקבל נקודות רק על קיומו.
איפה להזרים:סרטון פריים
ריפו! האופרה הגנטית (2008)
ריפו!חי או מת על השאלה באיזו מידה אתה יכול לייצר קלאסיקת קאלט. אופרת רוק גותי דיסטופית על עולם עתידי של השתלות איברים עם רווח יסודי, אף אחד מהשירים לא קליט במיוחד והקמפניות מרגישה מאוד מכוונת. ובכל זאת, יהיו כוונות יוצרי הסרט אשר יהיו, הוא אכן פיתח קהל עוקבים, במובנים רבים הממלאיםרוקי אימהגוּמחָה. אם שום דבר אחר, אין עוד בידור מכל סוג שבו אתה יכול לצפות בפריס הילטון, שרה ברייטמן וג'ואן ג'ט חולקים מסך.
איפה להזרים:סרטון פריים
דיל סה.. (1998)
הקולנוע בשפה ההינדית והטמילית מצטיין באמנות המחזמר הלא קצבי, אם כי המקצבים יכולים להיות מעט צורמים למי שלא מודע - במיוחד כשהנושא רציני.מהלב..הוא דוגמה אהובה ומוצלחת במיוחד לכך, אבל זה גם הכלאה מרשימה, המשלבת אלמנטים של ניאוריאליזם עם נאמברים מוזיקליים נושאיים. במרכזו של התקוממות באסאם, הסרט זכה ללהיט עולמי עם יציאתו לאקרנים, עשה עסקים אדירים ביפן ובבריטניה, וזכה להצלחה לא קטנה גם בארה"ב.
איפה להזרים:נטפליקס
הענן הסורר (2005)
ברמה אחת, ולפחות לזמן מה, קל לראות במחזמר של יוצר הסרטים הטיוואני צאי מינג-ליאנג קצת יותר ממוזר (קיצוני) - בעיצומו של מחסור חמור במים, אבטיחים נמצאים איכשהו בשפע פראי, ואנשים הם נראה לעתים קרובות זולל את הפרי. הם משמשים גם כאובייקטים מיניים, כולל על ידי יוצר ושחקן פורנו, Hsiao-kang. הוא מתחיל מערכת יחסים עם חבר ותיק, שיאנג-צ'י, שרק בהדרגה לומד את המקצוע שלו. לפני הסוף, מה שהיה פעם חמוד הופך לדיסטופי להחריד. זה סרט מרתק וסוריאליסטי, אבל אל תיכנסו אליו לגמרי עיוור: יש בסרט רגע מזעזע במיוחד של תקיפה מינית, שלמרות שנצפה מבעד לעדשת צופה מזועזע, קשה לצפייה.
איפה להזרים:סרטון פריים
תוכנית תמונות האימה של רוקי (1975)
רוקי אימההיה המחזמר האולטימטיבי של סרטי פולחן אלמלא הפופולריות העצומה שלו - אפילו כמה מהילדים הכי מרובעים שאתה מכיר גררו אותו בהצגה בחצות. גם סרטי קאלט לא מייצרים בדרך כלל כוכבים בסדר גודל של טים קארי, סוזן סרנדון ובארי בוסטוויק. אבל עכשיו אני מתלבט: גם אם האמונה המחתרתית שלו פחתה בגלל הפופולריות, עדיין מדובר בחוויית קולנוע נועזת להפליא וקווירית ללא בושה עם אסתטיקה הממזגת ללא רבב קיטש ופאנק למשהו חיובי למין בשמחה. אם צופים צרי אופקים לא תמיד שמים לב לאצבע האמצעית שהסרט מכוון אליהם בצורה ישירה... ובכן, זה פשוט הרבה יותר מצחיק.
הוא מבוסס על המחזמר הבימתי משנת 1973 מאת ריצ'רד או'בריאן.
איפה להזרים:השכרה דיגיטלית