קרדיט: pimchawee - Shutterstock
בעולם מושלם, יהיה קל להתיר את הטעויות שלנו מהזהות האישית שלנו, אבל במציאות, זו רק לעתים נדירות משימה פשוטה. החיים של כולם מלאים בטעויות שיפוט, אבל זה חיוני שלא תיתן לטעויות להגדיר את חייך או לשחוק את הביטחון העצמי שלך. כל צעד מוטעה יכול להפוך לרגע שניתן ללמד אם אתה ניגשים אליו עם הכוונות הנכונות: כלומר, לסלוח לעצמך ולחפש דרכים להבין את מי שאולי פגעת או אכזבת.
אל תיתן לטעויות שלך להגדיר אותך
חשוב להבין את ההבדל בין התנהגות לזהות. למרות שהם קשורים, במובנים רבים, מטבעם, אחד הוא לא תמיד סימפטום של השני. הקשר בין התנהגות לזהות הוא משהו מתחום המחקר שלו, כאשר כתות דתיות מתלבטות אם בכלל אפשר להפריד את החטא מהחוטא, וכןחוקרים שחקרו את הקשרבין תחושת העצמי המנוסחת של האדם לבין מוזרויות התנהגותיות מאז שנות ה-30.
עם זאת, בדיוק כפי שאנשים יכוליםלמצוא הצלחה בתוך הכישלונות שלהם, זה גם נכון שלמידת הטעויות של האדם - או לפחות להבין זאת כאשר אתה אשם - עוזרת לאהוב אותך על אחרים.
הודאה באשמה "מציבה מודל למה שהיית רוצה שהשותף שלך או עמיתיך לעבודה יעשו",ד"ר פולט שרמן, פסיכולוג ומחבר שלמרחצאות קדושיםומנחה הפודקאסט של פסיכולוג האהבה מספר ל-Lifehacker. "זה גורם לך להיות אחראי ואמין... אם אתה יוצר מרחב בטוח להיות כנה לגבי הטעויות שלך, אני מקווה שגם אחרים ירגישו בנוח לעשות זאת."
ברור שזה קל יותר לומר מאשר לעשות. הודאה באשמה, עבור אנשים רבים, במיוחד אלה שבדרך כלל קשים עם עצמם, היא פגיעה בזהות האישית שלהם. בחוגים קליניים, זה מושג המכונה "דיסוננס קוגניטיבי". הפסיכולוגית החברתית קרול טבריס הסבירה איך זה עובד ל-ניו יורק טיימסבשנת 2017, אומר:
דיסוננס קוגניטיבי הוא מה שאנו מרגישים כאשר התפיסה העצמית - אני חכם, אני אדיב, אני משוכנעת שהאמונה הזו נכונה - מאוימת על ידי ראיות שעשינו משהו שלא היה חכם, שעשינו משהו ש לפגוע באדם אחר, שהאמונה אינה נכונה.
כאשר רעיון העצמי שלך נקרע לכאורה על ידי מישהו קרוב אליך, זה יכול להרגיש הרסני. אבל זו רק לעתים רחוקות, אם בכלל, הכוונה של האדם שהושפע מהטעות שלך.
הפרדת זהות מהתנהגות היא תהליך למידה
תרגיל שקל מספיק להשתמש בו: חשבו על זה במונחים של דיבור עם ילד. כפי שרמן מציין, אתה אף פעם לא רוצה להסביר לילד שהוא רע מטבעו (אוביישן,בררן,עַקשָׁן,שְׁתַלְטָנִי, או אבוכה), רק שייתכן שהתנהגותם הייתה שגויה.
לפעמים, ההתנגדות לביקורת נעוצה במין טראומת ילדות כלשהי, שעלולה להיחלץ ולהיות מופנמת אצל מבוגרים. "בבסיס [ההתנגדות לביקורת] עשוי להיות חשש [שאדם] יפוטר או שבן זוגו לא יאהב אותם אם הם לא מושלמים", אומר שרמן. "אז אשמה ושקרים של מחדל אוכלים אותם, ודברים לא יכולים לשגשג כשאין יסוד של אמון."
האמת היא שאנחנו צריכים ללמוד להרגיע את עצמנו. "האני הגבוה בנו יודע שאנחנו חביבים וכאן כדי ללמוד ולצמוח. אם נאמץ קול עדין יותר, זה ייצור יותר התרחבות ויוביל אותנו לכיוון טוב יותר", אומר שרמן.
מה ההבדל בין אשמה לבושה?
הבחנה מכרעת נוספת שיכולה לעזור לך להתיר את הביקורת מהאגו שלך היא הבנת ההבדל בין אשמה לבושה. כמובן שאף אחד לא צריך לנסות לגרום לך להרגיש אשמה, אבל להרגיש רע לגבי המעשים הספציפיים שלך הוא כוח מניע גדול. כפי שהעובד הסוציאלי הקליני המורשה ג'סטין ליוי אומר ל-Lifehacker:
אשמה יכולה להניע אותנו מאוד לראות מה עשינו שהיה מזיק ולעזור לנו לא לעשות זאת שוב. הבושה מורידה אותנו לחור ארנב ארוך שגורם לנו לחשוב שאנחנו גורמים נזק כי אנחנו אנשים רעים מטבענו. זה לא נותן לנו אנרגיה לשנות, אלא להתגונן ולהסתיר את החלק הזה בנו.
הפעולות שלך מעידות רק על הטבע האמיתי שלך אם אתה מביע חוסר רצון עז לשנות מסלול או שיש לך אפס חרטה על כל נזק שאתה עלול לגרום שוב ושוב. למרבה המזל, זה לא מי שהרוב המכריע של האנשים.
