יש הבדל עצום בין להיות "נרקיסיסט" לבין להיות מרוכז בעצמו, למרות שלא תדעו זאת לפי התדירות שבה זה משמש כעלבון. למרות זאת, להיות קצת מרוכז בעצמו זה לא רק דבר טוב, זה הכרחי לבריאות הנפשית שלנו. בטח, יש קו, אבל בואו נדבר על איפה הקו הזה, ואיך אפשר להפנות קצת את המבט פנימה אל העולם.
מה זה נרקיסיזם ומה זה באמת לא
נרקיסיזם הוא מונח שהופץ באינטרנט לא מעט לאחרונה. משמש לעתים קרובותכמו דוקרני צר להטלהאצל אנשים שקצת שקועים בעצמם, או שמשתמשים בדברים כמו מדיה חברתית בצורה שאחרים לא אוהבים, לביטוי יש למעשה משמעות פסיכולוגית אמיתית שאין לה שום קשר לסלפי ותמונות של ארוחת צהריים. כמו כמהמונחים פסיכולוגיים אחרים שאחרי נעשה בהם שימוש לרעה לעתים קרובות, זה הפך לעלבון פופולרי, אם כי לא במקום.
רוג'ר גיל, חבר של Lifehacker ומומחה לבריאות הנפש, מציין שיש הבדל עצום בין מישהו שאוהב את הצליל של הקול שלו לבין מישהו עםהפרעת אישיות נרקיסיסטית:
במונחים קליניים, נרקיסיזם פתולוגי מתייחס לפגיעה בתפקוד האישיותי הנגרמת מהאופן שבו אנשים תופסים את עצמם, איך הם מתייחסים לאחרים ואיך הם מתנהגים סביב אחרים. לדוגמה, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) מגדירים לעתים קרובות את זהותם על סמך אישור של אחרים, מתקשים להזדהות או להתקרב לאחרים, ומתנגדים לאחרים. על פי מחקר שנערך על ידי ד"ר דרו פינסקי (כן, "ד"ר דרו") ומארק יאנג, אנשי ריאליטי מראים לעתים קרובות את הדרגה הגבוהה ביותר של נרקיסיזם קליני בקרב ידוענים (
אפקט המראה
, Harper-Collins 2009) אז אם אתה רוצה לדעת איך נראה הנרקיסיסט המובהק אז אתה רק צריך להדליק את הטלוויזיה שלך.
בקיצור, נרקיסיזם קליני הוא לא האדם שמצלם תריסר סלפי ומפרסם אותם באינסטגרם. עם זאת, מישהו שהוא באמת נרקיסיסט עשוי להציג כמה מהתכונות הללו. זה באמת מסתכם בהשקפה מלאה על האישיות של מישהו, והאם האדם מסוגל לאמפתיה. הכרה בנרקיסיזם קליני אצל אחרים מוטב להשאיר לאיש מקצוע עם ניסיון בהפרעות אישיות. הם יכולים לעזור לאדם לפתח את רמת המודעות העצמית הנדרשת כדי לנהל את הנרקיסיזם שלו - וכל בעיות בריאות נפשיות אחרות שעלולות (ולעתים קרובות) להתלוות לזה. אם זה לא אתה, אולי תרצה להחזיק את הלשון שלך בפעם הבאה שתתכונן להתלונן על חברך לכיתה מצלם סלפי או חברך באינסטגרם מצלם ארוחת ערב.
עם זאת, אי אפשר להאשים אותך שאתה חושב כך. דיווח ש"מדענים קשרו סלפי ונרקיסיזם" צץ ברשת בשנה שעברה, והפך ויראלי לפניהתברר שזו מתיחה מוחלטת. מה שהמתיחה - והתמדתה במוחם של אנשים - באמת גילתה שכולנו מרגישים קצת אשמים על כך שאנחנו שקועים בעצמנו, ואנחנו באמת שונאים את זה כשאנחנו רואים את זה אצל אחרים - במיוחד כשהם לא מתנצלים או חסרי מעצורים.
זה די קל לזהות מישהו שמרוכז בעצמו. הבחור בעבודה שהופך את עצמו למרכז כל שיחה, למשל, או הבחור שנקלע לתאונת דרכים ומודאג יותר מהמכונית שלו מאשר הנוסע שלו. ההורה שרוכש קונסולה חדשה, למשל, אך מתעלם מקניית ילדיו ציוד בית ספר הוא מועמד אחר. כולם שקועים בעצמם, אבל האופן שבו הם מתמודדים עם ההתנהגות שלהם עם קריאות מגדיר אם הם סתם אידיוט או נרקיסיסט קליני.
כמו שציינו, קשה למישהו שאינו מומחה לזהות את זה, אבל לרוג'ר היו כמה עצות:
ההכרה ברמה פתולוגית של נרקיסיזם אינה קלה, מכיוון שאנשים נמשכים לעתים קרובות לתפיסה המעוותת של הנרקיסיסט על המציאות (כלומר העיוותים הקוגניטיביים שלהם). סימן מובהק של נרקיסיסט אמיתי הוא חוסר היכולת לסבול אתגרים של העיוותים הקוגניטיביים שלהם (למשל, ערעור הגרנדיוזיות הנתפסת שלהם או השקפותיהם על כל דבר לעזאזל). הנרקיסיסט יפעל בדרך כלשהי כאשר העיוותים הקוגניטיביים שלו מאותגרים. דגל אדום נוסף עבור נרקיסיסט אמיתי הוא "שובל הרס" ביחסים האישיים שלהם. סביר להניח שלנרקיסיסטים אמיתיים תהיה היסטוריה של פגיעה רגשית באנשים שניסו להתקרב אליהם, בין אם בגלל שהנרקיסיסט לא יכול לבסס אינטימיות אמיתית או בגלל שחסר להם האמפתיה כדי להיות מסוגלים לעסוק בהתנהגויות פרו-יחסים. סימן שלישי לנרקיסיסט אמיתי הוא הנטייה לנצל אחרים למען רווח אישי. עבור הנרקיסיסט האמיתי, המטרות תמיד מצדיקות את האמצעים אם המטרות המדוברות מועילות להם.
בביוגרפיה של וולטר איזקסון על סטיב ג'ובס, אנו קוראים על מערכת היחסים שלו עם טינה רדסה. ג'ובס אמר לאיזקסון שהיא מבינה אותו כמו שאף אחד אחר לא הבין. קראנו גם ש-Redse האמין שג'ובס סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית. אני מזכיר את הביוגרפיה של ג'ובס מכיוון שקראנו על רבים ממערכות היחסים המתוחות שלו, ההתנהגויות ה"מוזרות" והאנטגוניזם כלפי אחרים ואז רואים איך האדם שהכי הבין אותו הרגיש שיש לו NPD.
אנשים שסובלים באמת מ-NPD הם לא רק אנשים שהופכים את עצמם לגיבור של כל סיפור. יש להם מערכות יחסים הרסניות, לעתים רחוקות מודים שהם טועים, או מסירים ראיות או חוויות מנוגדות לתפיסת עולמם - גם אם הראיות הללו עומדות מול פניהם. באופן אידיאלי, אם סימני האזהרה לבעיה אמיתית קיימים, השאר זאת לאיש מקצוע. אם לא, אתה כנראה יכול לפנות לאמפתיה שלהם ולציין שההתנהגות שלהם קצת אנוכית.
למה כולנו רק קצת מרוכזים בעצמנו (וזה דבר טוב)
כפי שציינו, אתה לא צריך להיות נרקיסיסט כדי להציג כמה תכונות נרקיסיסטיות. אחרי הכל, כל אחד הוא הגיבור של הסיפור שלו. עם זאת, סימן ההיכר של האמפתיה הוא להבין זאת ולזכור זאת כאשר אתה מתמודד עם אנשים. אם אתה יכול לזהות גם את האינטרסים שלך וגם להכיר באלה של אחרים, אתה במקום טוב. עם זאת, קצת נרקיסיזם טוב לכולנו. רוג'ר מסביר:
לכל אחד יש תכונות נרקיסיסטיות. נרקיסיזם עוזר לנו לזהות מה לטובתנו (למשל "אני מאמין שיש לי ערך אז אני אמשיך בקידום הזה"). זה גם עוזר לנו לזהות את התכונות החיוביות שלנו (למשל "אני אדם עקשן אז אני יודע שאשיג את המטרה שלי"). נרקיסיזם יכול אפילו לעזור לנו להסיר את עצמנו ממצבים רעים (למשל "אני מסיים את מערכת היחסים הזו. אני לא צריך להשלים עם התעללות.").
למעשה, ההתנהגויות שלנו והתגובות שלנו לנרקיסיזם של אנשים אחרים אומרים עלינו הרבה. מִןמאמר נהדר בפורבס על תרבות ה"סלפי"., הרבה מזה מסתכם ברצון שלנו לקבל הכרה והערכה מהמעגלים החברתיים שלנו:
התופעה התרבותית של ה'סלפי' חושפת רצון אנושי בסיסי ביותר - להרגיש שמבחינים בו, מוערכים ומכירים אותו. ולמרות שה'סלפי' אולי לא תמיד מעורר את סוג ההכרה המתאים ביותר (אולי הסיבה לכך שאנשים אוהבים לשנוא אותה), קבלת רק כמה לייקים מחברינו בפייסבוק או באינסטגרם חושפת היבט בסיסי של הפסיכולוגיה האנושית שבאמת יכול לעזור לנהוג תוצאות במקום העבודה - כאשר אנשים מזוהים ומרגישים מוערכים, הם חוזרים על ההתנהגות שהוכרה.
מחקר בן 10 שנים של 100,000 איש שנערך על ידי מכון OC Tanner ו-HealthStream ברחבי ארצות הברית וקנדה מאשר שההכרה נמצאת בראש רשימת הדברים שהעובדים אומרים שהם הכי רוצים מהמעסיקים שלהם. לפי המחקר, 79% מהעובדים שעזבו את עבודתם מציינים חוסר הערכה כסיבה מרכזית לעזיבה. ומהאנשים שמדווחים על המורל הגבוה ביותר בעבודה, 94.4% מסכימים שהמנהלים שלהם יעילים בזיהוים. לעומת זאת, רק 2.4% מהאנשים שיש להם מורל נמוך אומרים שיש להם בוס שהוא מעולה בזיהוי.
סקר של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שנערך על ידי YourTango.com גילה שהרצון להרגיש מוערך הוא גם לא רק למקום העבודה - הוא למעשה קריטי למערכת יחסים בריאה. על פי סקר שהתמקד במציאת הבעיות השכיחות ביותר בנישואין, 65% מהנשאלים ציינו "בעיות תקשורת", כגורם השכיח ביותר שמוביל לגירושין. תלונות התקשורת העיקריות של גברים בזוגות ששוקלים להתגרש היו: נדנוד/תלוננות (70%), ולאחר מכן בן/בת זוגם לא הביע הערכה מספקת (60%). התלונה מספר אחת (83%) של נשים שהגיבו הייתה "חוסר תוקף לרגשות ודעות שלהן" (נשמע הרבה כמו 'זיהוי' רגשות ודעות).
יש סיבה שכולנו קצת בעניין של עצמנו, ומדוע אנחנו חולקים את הגרסה המאוחדת והמעוצבת של עצמנו עם שאר העולם. כולנו צריכים קבלה, אישור והערכה מהאנשים החשובים לנו ביותר. מכיוון שהטכנולוגיה מאפשרת להרחיב את המעגלים החברתיים שלנו בדרכים שמעולם לא הצלחנו לעשות קודם לכן, זה טבעי שירחיב גם לאינטרנט, לרשתות החברתיות ולקהילות המקוונות שלנו. פתאום הקבלה של חברי הפייסבוק והעוקבים שלנו באינסטגרם חשובה לא פחות מהשכן או עמיתנו לעבודה. גם בזה אין שום דבר רע - זה רק אינדיקציה לאופן שבו הטכנולוגיה מחברת אותנו, ועד כמה המעגלים החברתיים שלנו חזקים ומגוונים הפכו.
איך להפוך את להיות מלא בעצמך לאמפתיה ופרודוקטיביות
אז עכשיו, כשאנחנו מבינים את ההבדל בין מישהו שהוא באמת נרקיסיסט לבין מישהו שרק מציג כמה תכונות נרקיסיסטיות, איך נוכל להפוך חלק מהתכונות השקועות בעצמנו למשהו שמועיל לנו? ראשית, הכירו בכך שכולנו רוצים הכרה והערכה מהאנשים סביבנו. בין אם זה בעבודה, במערכות היחסים שלנו או באינטרנט, כולנו רוצים אישור חברתי. תן לאנשים הקרובים לך לקבל את זה - אל תגרום להם לבוא לחפש את זה.
לאחר מכן, תבינו מתי אתם רוצים את זה בעצמכם. זה נורמלי וטבעי, ולחפש את זה מהאנשים הקרובים אליך זה גם טבעי. אל תצנזר את עצמך, אבל תחילה בדוק את ההתנהגויות שלך. איך אותם אנשים שאתה מחפש אישור מגיבים אליך? איך הם קשורים אליך? האם הם מרוחקים, או מתקרבים? האם אתה מרגיש שהם חמים, או שפשוט סובל אותך?
אם אתה מודאג שאתה או מישהו שאתה מכיר קצת מרוכז בעצמך, הגיע הזמן לקצת אלטרואיזם. רוג'ר הסביר שמשחק עבור אחרים מוציא אותנו מהראש שלנו. יש סיבה לכךההתנדבות מרגישה כל כך טוב, וכך גם נתינה לאנשים נזקקים. בפעם הבאה שאתם עומדים לצאת למסע קניות נעליים, קחו לעצמכם זוג בעיטות, ואז רכשו עוד אחד להומלס ברחוב, הציע רוג'ר. אתה תרגיש טוב, תעשה קצת טוב, והמוקד של הסיפור - לפחות לרגע - לא יהיה אתה, זה יהיה האדם שעזרת לו. אם אין לך הרבה כסף לזרוק,יש גם דרכים אחרות לתת יד.
כמובן, זה באמת חל על אלטרואיזם אמיתי - שבו אתה עושה דברים עבור אחרים בלי שום גבולות ובלי רצון אמיתי לתגמול מעבר לפעולת עשיית הדבר. לתרום לארגון צדקה או לתת למישהו במצוקה זה נהדר, אבל כשאתה עושה את זה עם חוטים או כדי לקנות לעצמך "צדקה", זה לא אלטרואיזם, זה רק נרקיסיזם בתחפושת.
מעבר להרגל לוותר על הזמן והמשאבים שלך לאחרים, רוג'ר גם הציע שתוכל להשתמש באיכויות המרוכזות בעצמך ככלי לשים את עצמך בנעליים של אחרים. הצעד הראשון הוא ללהפוך את עצמך למאזין טוב יותר. לְתַרְגֵלהקשבה פעילה- או יותר נכון, אל תפריע, אל תתנגד או לא תסכים, ואל תעשה את השיחה על עצמך. הקשיבו לסיפורו של האחר, ותכירו שהזמן הזה הוא עליו, לא עליכם. אם זה עוזר, שימו את עצמכם בנעליים שלהם ודמיינו איך הייתם מרגישים. כפי שציינו, אם אתה רק קצת שקוע בעצמך, אמפתיה לא צריכה להיות בעיה, אבל זה פשוט לא יכול להיות טבעי כשאתה מקשיב לסיפורים של מישהו אחר.
בסופו של יום, נרקיסיזם וקליטה עצמית מגיעים שניהם לאמפתיה. דיברנו עלמדוע אמפתיה היא המיומנות החשובה ביותר שלךלפני, ואיך האמפתיה מחזקת את מערכות היחסים שלנו עם אנשים אחרים. קשה להיות אמפתי כל הזמן - במיוחד כשאנחנו מוקפים באנשים שכל הזמן דורשים את הזמן ואת תשומת הלב שלנו. למרות זאת, קצת אמפתיה עושה דרך ארוכה כדי לוודא שאתה מרגיש מסופק ושאתה לא סתם עוד קול תובעני לכל מי שחשוב בחייך.
Roger S. Gil, MAMFT הוא מטפל זוגי ומשפחתי שעבר הכשרה שטיפל ביחידים ובמשפחות שנאבקים בבעיות מערכתיות ובריאות נפשית. אתה יכול לעקוב אחריו בטוויטר בכתובת@rogergil79, בדוק את הבלוג והפודקאסט שלו ב-luvbuzd.tv. הוא הציע באדיבות את מומחיותו עבור הפוסט הזה, ואנו מודים לו.
תמונת כותרת מאתטינה מיילהוט-רוברג'. תמונות נוספות מאתבלם חירוםואלפר צ'וגון.
