עוד לפני שראיתי אתמאמר אוכלעל הוד של בטטות קפואות, ידעתי שאני חייב לנסות אחת. עקבתי אחרי השף ג'ורג' ליאינסטגרםכבר חודשים, והחשבון שלו עמוס בטיפים גאוניים ומתכונים טעימים, אגב טבעוניים. (רַקמַבָּטבזהתצוגה מהממת של כרוב.)
אבל פוסט שפורסם לאחרונה על בטטה קפואה ואפויה הותיר כמה מהעוקבים שלו קצת מבולבלים. אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אבל בטטה אפויה קפואה היא לא משהו שאי פעם נתקלתי בו בכמעט 35 שנות חיי בארצות הברית. בטייוואן, לעומת זאת, זה די נפוץ, ועבור לי, זה פינוק קיץ נוסטלגי. "יש לזה את הטעם והמרקם של גלידת קרמל", הוא אמר לאיטר. ירקות השורש הקפואים נמצאים כל כך בכל מקום בטייוואן, שאפשר למצוא אותם בחנויות נוחות פינתיות, אבל לי נאלץ להכין בעצמו מאז שעבר לקליפורניה.
כפי שאתה יכול לראות מהסרטון, הכנת אחד מהפופים הבטטה האלה היא קלה. כל מה שתצטרכו הוא בטטה יפנית קטנה ודקה בעלת בשר צהוב, ושקית מקפיא. לשפשף אותו ממש טוב, ואז להניח אותו-לא מנוקב-על מתלה של תנור 450 מעלות. צולים כשעה, עד שהעור נפרד לחלוטין והסוכרים מתחילים לזלוג החוצה.
הניחו לתפוח האדמה להתקרר לחלוטין לטמפרטורת החדר, ואז אטמו אותו בשקית מקפיא והכניסו אותו למקפיא. "בסביבות חמש שעות זה זמן ההקפאה המושלם", אמר לי לאיטר, והסביר שתפוח האדמה יקבל מרקם רך וקרמי. "כשאתה מרגיש את הבטטה, אתה יכול להרגיש שהיא יציבה, אבל היא עדיין רכה, כמו לחטוף גלידה שיש עליה קליפה. כמו בר גלידה של Häagen-Dazs."
ניסיתי את הפינוק בעצמי, ולמרות שבישלתי את שלי קצת יותר מדי - נדהמתי מכמה שהפקעת הקפואה הייתה מרעננת ומרעננת. טעמי הקרמל שהבטיח לי היושָׁםוטָעִים מְאוֹד, ושאפתי את הדבר הרבה יותר מהר מכל בטטה אחרת שאי פעם עיטרה את הצלחת שלי. (ואני לא אוכל בטטה איטי, מבחינה היסטורית.)