קרדיט: Prostock-studio - Shutterstock
החיים לא תמיד הולכים כמוך. זהו אחד השיעורים הקשים והאוניברסליים ביותר שאנו לומדים כאשר אנו יוצאים מהפעוטות אל הילדות ובהמשך לבגרות. אמנם זה נורמלי שילד קטן לזרוק התקף זעם כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה כשהוא רוצה, אבל ככל שהילדים גדלים, היכולת לסבול אי נוחות היא מיומנות שחשוב לשלוט בה. הם צריכים להמתין לתורם, להפסיד בחן, להתמודד עם רעב, גירוי חושי, ושמישהו מצדד בטיעון של מישהו אחר.
אם נראה שילדך מאבד את קור רוחו לעתים קרובות יותר מבני גילו או אינו מסוגל "להתמודד" עם החמרה או גירוי בצורה המתאימה מבחינה התפתחותית, אולי תרצה לעזור להם לבנות את סובלנות התסכול שלו. דיברנו עם פסיכיאטר ומאמן הוריםג'ס ביצ'קופקסיעל דרכים שבהן תוכל לעזור לילדך לפתח את המיומנויות הללו.
לזהות תסכול לפני שהם נושפים
אתה יודע איך נראה התקף זעם, אבל כדי לעזור לילדך לבנות סובלנות לתסכול, התחל לשים לב לסימנים מוקדמים שהם מוצפים וצפויים להתמוטט. לאחר מכן, עזור להם להתחיל לשים לב איך הם מרגישים ברגעים אלה כדי שהם יוכלו להתחיל למצוא דרכים להתמודד. "ילדים צריכים להיות מסוגלים לזהות מתי הם מתוסכלים כדי שיוכלו ליישם את המיומנויות שיעזרו להם לעבור את זה", אומר ביצ'קופסקי.
כמה סימנים נפוצים לבניית תסכול או סובלנות כללית נמוכה לתסכול כוללים:
חוסר שקט או התפרעות
דיבור עצמי שלילי ("אני לא יכול לעשות את זה." "אני טיפש.")
הימנעות ממשימות מסוימות
מוותרים מהר
נִרגָנוּת
הגזמת אי הנוחות ("זה הורג אותי!")
בכי יותר ממה שנראה נורמלי
תוקפנות (פיזית ו/או מילולית)
"סובלנות לתסכול יכולה להיות כאב אמיתי עבור מבוגרים, אבל זה יכול להיות אפילו יותר קשה לילדים מכיוון שהם לומדים כל הזמן על הרגשות שלהם תוך כדי ניסיון לפתח מיומנויות באקדמיה, אתלטיקה, חברתית ואינדיבידואלית", אומר ביצ'קופסקי. זו הסיבה שאתה רואה לעתים קרובות כמות משמעותית של סערה רגשית כאשר ילד לומד משימה חדשה או קשה.
איך לדבר עם ילד מתוסכל
אם אי פעם ניסית לגשת לילד שנמצא על סף התמוטטות מתוסכלת, אתה יודע שהם כמו פצצה רגשית קטנה. צעד אחד שגוי ואיבדת אותם לגמרי. סביר יותר שהם יוותרו לנצח מאשר ינסו שוב. ביצ'קופסקי אומר לצפות לדחוק גם כשאתה מתקרב בעדינות. "סביר להניח שהילד שלך לא יהיה אסיר תודה ויישם את הטכניקות באופן מיידי", היא אומרת.
אם ילדכם מתדרדר במהירות, אין טעם לדחוף אותו עד כדי פיצוץ. "קח הפסקה! התרחקות מהמשימה, אפילו בקצרה מאוד, יכולה לעזור להם לקבל פרספקטיבה חדשה, ומראה רענן יכול לעשות פלאים", אומר ביצ'קופסקי. משם, אם הם מתאימים, הישארו במרחב, אבל השתמשו במיומנות של תשומת לב, בתקווה כזו שהקמתם בעבר, כגוןנשימה עמוקה, שימת לב למרחב שמסביבם, או מיומנויות אחרות כמו נשימה קופסה. התרחקות מלאה עשויה להיות רעיון טוב. "מַהֲלָך! תתחיל להיות פיזית, להתרוצץ, בית קשה,להעלות את קצב הלב ולגרש כמה מהכימיקלים האלהכדי שהם יוכלו לחזור לדברים רעננים ומחודשים", אומר ביצ'קופסקי.
לפני שתחזור למשימה, הקפד לבצע צ'ק-אין באמצעות דיבור עצמי חיובי ולהתמקד ב"הלך רוח צמיחה"שָׂפָה. "זכור ש-YET היא אחת המילים המדהימות ביותר לביצוע השינוי הזה", היא אומרת. כאשר ילדך משתמש בביטוי הדיבור העצמי השלילי, "אני לא יכול לעשות את זה," אתה יכול להתנגד עם, "אתה לא יכול לעשות את זה... עדיין!"
איך לבנות הרגלי תסכול טובים
ברגעים לאורך היום-יום שלך, דגמי גם סובלנות לתסכול וגם לתסכול. "להביע מתיאַתָהלהרגיש תסכול ואז ליישם כמה מכישורי ה'סובלנות' כדי להראות לילדים איך זה עובד ושזה באמת עוזר. זה גם מנרמל את החוויה, מה שיכול ליצור יותר מקום לבקש עזרה ולא להרגיש מוזר עם זה", אומר ביצ'קופסקי. שיטה זו טובה לדוגמנות "ישיבה באי נוחות" כמו צורך לחכות או אי נוחות פיזית כמו כשחם מאוד או רעב. אתה יכול לדבר על זה שאתה לא אוהב את זה, אבל אתה לא יכול לעשות שום דבר בקשר לזה, ואתה תעבור את זה. עשייה זו ללא קשר לתסכול של ילדך תהפוך אותו לפחות נוקב ויותר לדרך חיים נורמלית.
כאשר אתה עומד להתחיל משימה חדשה,לפרק אותו לחלקים ניתנים לניהול. מורים עושים זאת לעתים קרובות עם מטלות, או על ידי יצירת קטעים או על ידי כך שכל יצירה מתבססת על ידע קודם. לתת לילדכם להוביל את הכנת ה"נתחים" או ה"פיגומים" היא דרך טובה ליצור סנגור עצמי. "הילד שלך כבר יודע לעשות המון דברים, אז בקש מהם לפרק את כל מה שהם מנסים ללמוד לכמה שיותר חלקים שהם כבר יודעים לעשות", אומר ביצ'קופסקי. "זה גם עוזר לבנות את המחשבות החיוביות האלה כי הן נזכרות בכל הדברים הקשורים למשימה הזו שהםהםמסוגל לעשות."
כאשר תסכול מתעורר בהכרח, הזכירו להם את הפעמים שבהן התמודדו עם תסכול בעבר וכיצד הם התגברו עליו על ידי סבלנות כלפי עצמם ושימוש בכישורי תשומת לב, צ'אנק או כל דבר אחר שהעביר אותם. לכו הרבה אחורה, למשהו פשוט, כמו כשהם למדו לרכוב על אופניים או אפילו ללכת, אם זה יגרום להם לצחוק. צחוק, אם לא יותר, גם יפיג את התסכול שלהם.
